כאשר התרופות לא עוזרות או כאשר צנתור שבוצע מראה שמדובר במחלה קשה בעורק/ים כליליים הפתרון ההגיוני הוא לפתוח את העורק המוצר.
את זה ניתן לבצע בזמן הצנתור על ידי "בלון" או אם המחלה מורכבת ומערבת מספר עורקים, בניתוח מעקפים.
את זה ניתן לבצע בזמן הצנתור על ידי "בלון" או אם המחלה מורכבת ומערבת מספר עורקים, בניתוח מעקפים.
PCI - Percutaneous Coronary Intervention, ובעברית "פעולה לעורקים הכליליים המבוצעת בדרך מלעורית".
דרך העורק במפשעה מחדירים צינורית חלולה וארוכה (קטטר), שמגיעה עד לפתחו של העורק הכלילי הממוקם באבי העורקים, ממש מעל הלב, ודרכו מזריקים חומר ניגוד לתוך העורק על מנת להדגים את חללו הפנימי ולמקם את ההיצרות. לאחר הזרקה לכל עורקי הלב ואבחון הבעיה מסתיים הצנתור האבחנתי – זאת בדיקה בלבד ולא טיפול. הרחבת העורק על ידי "בלון" מהווה את החלק הטיפולי של הצנתור. דרך אותו קטטר חלול מעבירים תיל עדין
(wire), שלא נעצר בפתחו של העורק, אלה מוחדר לתוך העורק הכלילי עצמו ועובר גם את מקום ההיצרות. דרך הקטטר ועל גבי התיל מחדירים צינורית חלולה נוספת שבקצה שלה יש בלון – בשלב זה לא מנופח. הבלון מחובר לצינורית הדקה כך שמבחוץ – באזור המפשעה, אפשר להחדיר לתוכו נוזל ולנפח אותו. במצבו הנפוח הבלון יראה כמו "זפלין" קטן מאוד. את הבלון מביאים עד לאזור ההיצרות ושם מנפחים אותו ע"י נוזל (אף פעם לא אויר), שמוזרק דרך הצינורית שיוצאת מהמפשעה. לאחר הניפוח, שנמשך לא יותר ממספר שניות, מרוקנים את הבלון, מושכים אותו החוצה, מצלמים שוב לראות את התוצאות – וזהו. אם צריך חוזרים על הפעולה מספר פעמים עד שמגיעים לתוצאה הרצויה – עורק מורחב עם זרימה טובה. ברוב המקרים משתילים גם סליל תומך (תותב ובאנגלית stent). החדרת הסליל לא שונה בהרבה מהמתואר עד כה להוציא העובדה שעל גבי הבלון הלא מנופח, מעלים עוד מחוץ לגוף, את הסליל, ובזמן ניפוח הבלון במקום ההיצרות בתוך העורק הכלילי, הסליל מתרחב ומקובע למקומו בתוך העורק תוך שהוא דוחף את ההיצרות לצדדים. הסליל דומה לקפיץ של עט כדורי.
דרך העורק במפשעה מחדירים צינורית חלולה וארוכה (קטטר), שמגיעה עד לפתחו של העורק הכלילי הממוקם באבי העורקים, ממש מעל הלב, ודרכו מזריקים חומר ניגוד לתוך העורק על מנת להדגים את חללו הפנימי ולמקם את ההיצרות. לאחר הזרקה לכל עורקי הלב ואבחון הבעיה מסתיים הצנתור האבחנתי – זאת בדיקה בלבד ולא טיפול. הרחבת העורק על ידי "בלון" מהווה את החלק הטיפולי של הצנתור. דרך אותו קטטר חלול מעבירים תיל עדין
(wire), שלא נעצר בפתחו של העורק, אלה מוחדר לתוך העורק הכלילי עצמו ועובר גם את מקום ההיצרות. דרך הקטטר ועל גבי התיל מחדירים צינורית חלולה נוספת שבקצה שלה יש בלון – בשלב זה לא מנופח. הבלון מחובר לצינורית הדקה כך שמבחוץ – באזור המפשעה, אפשר להחדיר לתוכו נוזל ולנפח אותו. במצבו הנפוח הבלון יראה כמו "זפלין" קטן מאוד. את הבלון מביאים עד לאזור ההיצרות ושם מנפחים אותו ע"י נוזל (אף פעם לא אויר), שמוזרק דרך הצינורית שיוצאת מהמפשעה. לאחר הניפוח, שנמשך לא יותר ממספר שניות, מרוקנים את הבלון, מושכים אותו החוצה, מצלמים שוב לראות את התוצאות – וזהו. אם צריך חוזרים על הפעולה מספר פעמים עד שמגיעים לתוצאה הרצויה – עורק מורחב עם זרימה טובה. ברוב המקרים משתילים גם סליל תומך (תותב ובאנגלית stent). החדרת הסליל לא שונה בהרבה מהמתואר עד כה להוציא העובדה שעל גבי הבלון הלא מנופח, מעלים עוד מחוץ לגוף, את הסליל, ובזמן ניפוח הבלון במקום ההיצרות בתוך העורק הכלילי, הסליל מתרחב ומקובע למקומו בתוך העורק תוך שהוא דוחף את ההיצרות לצדדים. הסליל דומה לקפיץ של עט כדורי.
מקווה שתחלימי במהרה,
ד"ר וסרמן.
מחלות לב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה